אֵינְפֵֿירַה

Judeo-Italian

Etymology

PIE word
*h₁n̥dʰér

Inherited from Classical Latin īnfrā (“below”), syncopic form of īnferā, ellipsis of īnferā parte (“in the low part”).

Noun

אֵינְפֵֿירַה (ʾenəp̄erah /enfera/)

1. among, amidst
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יְחֵזְקְאֶל [Lu libero de Jezekièl, The Book of Ezekiel]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 5, verse 5, archived as part of the National Library of Israel's catalogue:

     קוּסִי דִיסֵי דוּמֵידֵית דֵית קוּוֵיסְטַה יְרוּשַלַיִם אֵינְפֵֿירַה לִי יֵינְטִי פוּסִי אֵיסַה אֵי לִי קוּנְטוֹרְנִי סוּאִי טֵירִי (Judeo-Roman)

     qusi dise dumedeṯ deṯ quvesəṭah yərušalayim ʾenəp̄erah li yyenəṭi pusi ʾesah ʾe li qunəṭorni suʾi ṭeri

     /Cusì disse Dumedeo Deo: "Quvesta Irušalajim; enfera li jjenti pusi essa, e li cuntorni sui terri"/

     Thus said the Lord God: "This [is] Jerusalem, I set it amidst the nations, and the borders [are] lands"