בוש

See also: ב־ו־ש

Hebrew

Etymology

Root
ב־ו־שׁ (b-w-š)

Compare Ugaritic 𐎁𐎘 (bṯ /⁠bâṯa⁠/), Aramaic בְּהַת (bəhaṯ).

Verb

בוש / בֹּשׁ • (bosh) third-singular masculine past (pa'al construction, present בּוֹשׁ, future יבוש / יֵבֹשׁ)

1. (flowery) to feel embarrassed, be ashamed

Conjugation

Conjugation of בּוֹשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לֵבוֹשׁ action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בושתי / בֹּשְׁתִּי		בושנו / בֹּשְׁנוּ
	second	בושת / בֹּשְׁתָּ	בושת / בֹּשְׁתְּ	בושתם / בָּשְׁתֶּם1	בושתן / בָּשְׁתֶּן1
	third	בּוֹשׁ	בּוֹשָׁה	בּוֹשׁוּ
present		בּוֹשׁ	בּוֹשָׁה	בּוֹשִׁים	בּוֹשׁוֹת
future	first	אֵבוֹשׁ		נֵבוֹשׁ
	second	תֵּבוֹשׁ	תֵּבוֹשִׁי	תֵּבוֹשׁוּ	תבושנה / תֵּבֹשְׁנָה2
	third	יֵבוֹשׁ	תֵּבוֹשׁ	יֵבוֹשׁוּ	תבושנה / תֵּבֹשְׁנָה2
imperative		בּוֹשׁ	בּוֹשִׁי	בּוֹשׁוּ	בושנה / בֹּשְׁנָה2
notes		Pronounced בושתם / בֹּשְׁתֶּם and בושתן / בֹּשְׁתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• H954 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Anagrams

• שוב, שו״ב