בר מינן

See also: בר־מינן

Hebrew

FWOTD – 16 December 2019

Etymology

From Aramaic, meaning “outside of us”. The noun is first attested in writings of the twelfth or thirteenth century; the interjection derives from the noun.

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /baʁ miˈnan/

Interjection

בַּר מִינַן • (bár minán)

1. (idiomatic) May it not happen to us.
   • 1742, Chaim ibn Attar, Ohr ha-Chaim, commentary on Genesis 3:

     וכן הוא כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום נחש כופף ראשו ולהפך בר מינן.

     v'khén hú kól z'mán sheyisra'él osím r'tsonó shél hamakóm nakhásh koféf roshó v'lahéfekh bár minán.

     So it is, as long as Israel obeys the will of G-d, a snake will bow his head, and otherwise — may it not happen to us.

Noun

בַּר מִינַן • (bár minán)

1. (archaic, idiomatic) One who has passed away, deceased, died.
   • a. 1556, Yaakov ben Moshe Levi Moelin et al., Minhagei Maharil, “הלכות מים לישת מצות” (halakhót máyim lishát matsót, “Laws of the Water for Making Matzah”):

     כן אם בר מינן מת באותה דירה אין לשפוך את מי המצות.

     kén ím bár minán mét b'otá dirá éin lishpókh ét méi hamatsót.

     Even if a deceased person dies in the same apartment, one does not spill the matzah water.

   • a. 1556, Yaakov ben Moshe Levi Moelin et al., Minhagei Maharil, “הלכות ערב פסח” (halakhót érev pésakh, “Laws of Passover Eve”):

     פעם אחת היה בר מינן בערב פסח, ואמר מהר"ש שאסורים כל העם לסעוד עד שהוציאו המת לבית הקברות.

     pá'am akhát hayá bár minán b'érev-pésakh, v'amár M.H.R.Sh. she'asurím kól ha'ám lis'ód ád shehotsí'u hamét l'véit k'varót.

     Once there was a deceased person on Passover Eve, and M.H.R.Sh said that everyone was forbidden to dine until they had taken the dead person out to the cemetery.

See also

• קבורה (k'vurá)