גנז

Hebrew

Etymology

Root
ג־נ־ז (g-n-z)

From the root ג־נ־ז (g-n-z), probably from Persian گنج (ganj, “treasure”, noun); compare Classical Syriac ܓܙܐ (gazzā) and Arabic كنز (kanz).

Verb

גָּנַז • (ganáz) third-singular masculine past (pa'al construction, future יגנוז / יִגְנֹז, passive participle גָּנוּז)

1. to shelve, to store
   • a. 217 C.E., Mishnah, Middot 4:7:

     וְהוּא הָיָה נִקְרָא בֵּית הַחֲלִיפוֹת, שֶׁשָּׁם גּוֹנְזִים אֶת הַסַּכִּינִים.

     v-hu hayá niqrá beit ha-ḥalifot, she-sham gonzim et ha-sakinim

     and it was called the House of Replacements, for there they stored the knives

1. (Talmudic) to suppress (a book) as heretical
   • a. 500 C.E., Babylonian Talmud, Shabbat 30b:

     בַּקְּשׁוּ חֲכָמִים לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרָיו סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה.

     Baqshú ḥakhamim lignoz séfer Kohélet mipnéi she-dvaráv sotrín zeh et zeh

     The sages sought to suppress as heretical the book of Ecclesiastes because its words contradict one another

Conjugation

Conjugation of גָּנַז (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לגנוז / לִגְנֹז action noun: גְּנִיזָה passive participle: גָּנוּז
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	גָּנַזְתִּי		גָּנַזְנוּ
	second	גָּנַזְתָּ	גָּנַזְתְּ	גְּנַזְתֶּם1	גְּנַזְתֶּן1
	third	גָּנַז	גָּנְזָה	גָּנְזוּ
present		גּוֹנֵז	גּוֹנֶזֶת	גּוֹנְזִים	גּוֹנְזוֹת
future	first	אגנוז / אֶגְנֹז		נגנוז / נִגְנֹז
	second	תגנוז / תִּגְנֹז	תִּגְנְזִי	תִּגְנְזוּ	תגנוזנה / תִּגְנֹזְנָה2
	third	יגנוז / יִגְנֹז	תגנוז / תִּגְנֹז	יִגְנְזוּ	תגנוזנה / תִּגְנֹזְנָה2
imperative		גנוז / גְּנֹז	גִּנְזִי	גִּנְזוּ	גנוזנה / גְּנֹזְנָה2
notes		Pronounced גָּנַזְתֶּם and גָּנַזְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• גְּנִיזָה (g'nizá)
• גְנָזִים (g'nazím)