האט

See also: האָט

Hebrew

Root
א־ט־ט (ʾ-ṭ-ṭ)

Verb

הֵאֵט • (he'ét) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to slow down, decelerate

Conjugation

Conjugation of הֵאֵט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָאֵט action noun: הֶאָטָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵאַטְתִּי		הֵאַטְנוּ
	second	הֵאַטְתָּ	הֵאַטְתְּ	הַאַטְתֶּם1	הַאַטְתֶּן1
	third	הֵאֵט	הֵאֵטָּה	הֵאֵטּוּ
present		מֵאֵט	מאיטה / מְאִטָּה	מאיטים / מְאִטִּים	מאיטות / מְאִטּוֹת
future	first	אָאֵט		נָאֵט
	second	תָּאֵט	תָּאֵטִּי	תָּאֵטּוּ	תָּאֵטְנָה2
	third	יָאֵט	תָּאֵט	יָאֵטּוּ	תָּאֵטְנָה2
imperative		הָאֵט	הָאֵטִּי	הָאֵטּוּ	הָאֵטְנָה2
notes		Pronounced הֵאַטְתֶּם and הֵאַטְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.