הוגנב

Hebrew

Root
ג־נ־ב (g-n-b)

Verb

הוגנב / הֻגְנַב • (hug'náv) third-singular masculine past (huf'al construction, active counterpart הִגְנִיב)

1. to be smuggled

Conjugation

Conjugation of הוגנב / הֻגְנַב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוגנבתי / הֻגְנַבְתִּי		הוגנבנו / הֻגְנַבְנוּ
	second	הוגנבת / הֻגְנַבְתָּ	הוגנבת / הֻגְנַבְתְּ	הוגנבתם / הֻגְנַבְתֶּם	הוגנבתן / הֻגְנַבְתֶּן
	third	הוגנב / הֻגְנַב	הוגנבה / הֻגְנְבָה	הוגנבו / הֻגְנְבוּ
present		מוגנב / מֻגְנָב	מוגנבת / מֻגְנֶבֶת	מוגנבים / מֻגְנָבִים	מוגנבות / מֻגְנָבוֹת
future	first	אוגנב / אֻגְנַב		נוגנב / נֻגְנַב
	second	תוגנב / תֻּגְנַב	תוגנבי / תֻּגְנְבִי	תוגנבו / תֻּגְנְבוּ	תוגנבנה / תֻּגְנַבְנָה1
	third	יוגנב / יֻגְנַב	תוגנב / תֻּגְנַב	יוגנבו / יֻגְנְבוּ	תוגנבנה / תֻּגְנַבְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• הוברח / הֻבְרַח (huv'rákh)

References

• "הוגנב" in the Verb Conjugation Tables of the Academy of Hebrew Language