הוטב

Hebrew

Root
ט־ו־ב (ṭ-w-b)

Verb

הוּטַב • (hutáv) third-singular masculine past (huf'al construction, active counterpart הֵיטִיב)

1. to be improved

Conjugation

Conjugation of הוּטַב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוּטַבְתִּי		הוּטַבְנוּ
	second	הוּטַבְתָּ	הוּטַבְתְּ	הוּטַבְתֶּם	הוּטַבְתֶּן
	third	הוּטַב	הוּטְבָה	הוּטְבוּ
present		מוּטָב	מוּטֶבֶת	מוּטָבִים	מוּטָבוֹת
future	first	אוּטַב		נוּטַב
	second	תּוּטַב	תּוּטְבִי	תּוּטְבוּ	תּוּטַבְנָה1
	third	יוּטַב	תּוּטַב	יוּטְבוּ	תּוּטַבְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.