הטמין

Hebrew

Root
ט־מ־ן (ṭ-m-n)

Verb

הִטְמִין • (hitmín) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to bury

Conjugation

Conjugation of הִטְמִין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַטְמִין action noun: הַטְמָנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִטְמַנְתִּי		הִטְמַנּוּ
	second	הִטְמַנְתָּ	הִטְמַנְתְּ	הִטְמַנְתֶּם	הִטְמַנְתֶּן
	third	הִטְמִין	הִטְמִינָה	הִטְמִינוּ
present		מַטְמִין	מַטְמִינָה	מַטְמִינִים	מַטְמִינוֹת
future	first	אַטְמִין		נַטְמִין
	second	תַּטְמִין	תַּטְמִינִי	תַּטְמִינוּ	תַּטְמֵנָּה1
	third	יַטְמִין	תַּטְמִין	יַטְמִינוּ	תַּטְמֵנָּה1
imperative		הַטְמֵן	הַטְמִינִי	הַטְמִינוּ	הַטְמֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “הטמין” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language