הניף
Hebrew edit
| Root |
|---|
| נ־ו־ף (n-w-p) |
Verb edit
הֵנִיף • (heníf) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הוּנַף)
- to hoist
Conjugation edit
Conjugation of הֵנִיף (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הֵנַפְתִּי | הֵנַפְנוּ | ||
| second | הֵנַפְתָּ | הֵנַפְתְּ | הֲנַפְתֶּם1 | הֲנַפְתֶּן1 | |
| third | הֵנִיף | הֵנִיפָה | הֵנִיפוּ | ||
| present | מֵנִיף | מְנִיפָה | מְנִיפִים | מְנִיפוֹת | |
| future | first | אָנִיף | נָנִיף | ||
| second | תָּנִיף | תָּנִיפִי | תָּנִיפוּ | תָּנֵפְנָה2 | |
| third | יָנִיף | תָּנִיף | יָנִיפוּ | תָּנֵפְנָה2 | |
| imperative | הָנֵף | הָנִיפִי | הָנִיפוּ | הָנֵפְנָה2 | |
| notes |
| ||||
References edit
- “הניף” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language