הפריע

to-infinitive: לְהַפְרִיעַ
action noun: הַפְרָעָה

Hebrew edit

Root
פ־ר־ע (p-r-ʿ)

הִפְרִיעַ • (hifría) third-singular masculine past (hif'il construction)

to bother, to disturb
אני לא רוצה להפריע לך. ― aní lo rotsé/á lehafría lekhá/lakh. ― I don't want to bother you.
to interrupt
to hinder

Conjugation of הִפְרִיעַ (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהַפְרִיעַ action noun: הַפְרָעָה
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הִפְרַעְתִּי		הִפְרַעְנוּ
	second	הִפְרַעְתָּ	הִפְרַעְתְּ	הִפְרַעְתֶּם	הִפְרַעְתֶּן
	third	הִפְרִיעַ	הִפְרִיעָה	הִפְרִיעוּ
present		מַפְרִיעַ	מַפְרִיעָה	מַפְרִיעִים	מַפְרִיעוֹת
future	first	אַפְרִיעַ		נַפְרִיעַ
	second	תַּפְרִיעַ	תַּפְרִיעִי	תַּפְרִיעוּ	תַּפְרַעְנָה¹
	third	יַפְרִיעַ	תַּפְרִיעַ	יַפְרִיעוּ	תַּפְרַעְנָה¹
imperative		הַפְרֵעַ	הַפְרִיעִי	הַפְרִיעוּ	הַפְרַעְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.