מֵיאִי

Judeo-Italian

Determiner

מֵיאִי (meʾi /mei/)

1. masculine/feminine plural of מִיאוֹ (miʾo /⁠mio⁠/, “my, of mine”)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 25, leaf 2, lines 28 (right page)–2 (left page):

     דַא לַה דִי קֵי יִישִירוֹ לִי פַאטֵירִי ווּסְטֵירִי דַא טֵירַה דֵי מִצְרַיִם פִֿינַה לַה דִי קוּוֵיסְטַה אֵי מַאנַאיִי אַה ווּאִי לִי סֵירְוִי מֵיאִי לִי פְרוּפֵֿיטִי דִי אַדֵיצֵיפַאנוֹ אֵי מַאנַאנוֹ׃ (Judeo-Roman)

     daʾ lah di qe yiširo li paʾṭeri vusəṭeri daʾ ṭerah de miṣərayim p̄inah lah di quvesəṭah ʾe maʾnaʾyi ʾah vuʾi li serəvi meʾi li pərup̄eṭi di ʾadeṣepaʾno ʾe maʾnaʾno.

     /Da la dì che jisciro li pateri vusteri da terra de Miṣərayim, fina la dì questa, e mannaji a vui li servi mei, li prufeti, dì addecepanno, e mannanno./

     Since the day when your fathers got out of the land of Egypt, until this day, I sent my servants—the prophets—to you, anticipating the day, and sending [them].