צף

Hebrew

Root
צ־ו־ף (ṣ-w-p)

Verb

צָף • (tsaf) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to float

Conjugation

Conjugation of צָף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לָצוּף action noun: צִיפָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	צַפְתִּי		צַפְנוּ
	second	צַפְתָּ	צַפְתְּ	צַפְתֶּם	צַפְתֶּן
	third	צָף	צָפָה	צָפוּ
present		צָף	צָפָה	צָפִים	צָפוֹת
future	first	אָצוּף		נָצוּף
	second	תָּצוּף	תָּצוּפִי	תָּצוּפוּ	תצופנה / תָּצֹפְנָה1
	third	יָצוּף	תָּצוּף	יָצוּפוּ	תצופנה / תָּצֹפְנָה1
imperative		צוּף	צוּפִי	צוּפוּ	צופנה / צֹפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• קוֹל צָף (kol tsaf)