אימץ

Hebrew

Root
א־מ־ץ (ʾ-m-ts)

Verb

אימץ / אִמֵּץ • (ʾiméts) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart אומץ / אֻמַּץ)

1. to adopt

   דָּנִי וְאִשְׁתּוֹ יְאַמְּצוּ בֵּן. ― dáni v'ishtó y'amtsú bén. ― Dani and his wife will adopt a son.

2. to strain

Conjugation

Conjugation of אימץ / אִמֵּץ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַמֵּץ action noun: אימוץ / אִמּוּץ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אימצתי / אִמַּצְתִּי		אימצנו / אִמַּצְנוּ
	second	אימצת / אִמַּצְתָּ	אימצת / אִמַּצְתְּ	אימצתם / אִמַּצְתֶּם	אימצתן / אִמַּצְתֶּן
	third	אימץ / אִמֵּץ	אימצה / אִמְּצָה	אימצו / אִמְּצוּ
present		מְאַמֵּץ	מְאַמֶּצֶת	מְאַמְּצִים	מְאַמְּצוֹת
future	first	אֲאַמֵּץ		נְאַמֵּץ
	second	תְּאַמֵּץ	תְּאַמְּצִי	תְּאַמְּצוּ	תְּאַמֵּצְנָה1
	third	יְאַמֵּץ	תְּאַמֵּץ	יְאַמְּצוּ	תְּאַמֵּצְנָה1
imperative		אַמֵּץ	אַמְּצִי	אַמְּצוּ	אַמֵּצְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.