AramaicEdit

VerbEdit

אֲמַר (ʾamar)

  1. to say, to pronounce
    • בראשית רבה ע, טז
      [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין
  2. to command

Related termsEdit


HebrewEdit

EtymologyEdit

Root
א־מ־ר(ʾ-m-r)

Cognate to Arabic أَمَرَ(ʾamara, to command).

VerbEdit

אָמַר (amár) (pa'al construction, infinitive לוֹמַרor לאמור \ לֵאמֹר‎, future יֹאמַר‎, passive counterpart נֶאֱמַר‎, Biblical Hebrew pausal form אָמָר) (transitive, intransitive)

  1. to say, tell
  2. to intend
  3. to mean
    • זה אומר שהיא בסדר
      ze omér shehí beséder
      It means she's fine

Usage notesEdit

  • The infinitive לאמור / לֵאמֹר‎ is mainly biblical.
  • In colloquial Modern Hebrew, the infinitive, future, and imperative forms of this verb are not used; the corresponding forms of הִגִּיד‎ are used instead.

ConjugationEdit

Related termsEdit

ReferencesEdit

NounEdit

אֹמֶר ('ómerm

  1. defective spelling of אומר

Proper nounEdit

אִמֵּר (imérm

  1. (archaic) a male given name