הפר

Hebrew

Etymology 1

Root
פ־ר־ר‎ (p-r-r)

Verb

הֵפֵר • (hefér) (hif'il construction)

1. to violate, to break, to breach (an agreement or a promise)

Conjugation

Conjugation of הֵפֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָפֵר‎ action noun: הֲפָרָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵפַרְתִּי‎		הֵפַרְנוּ‎
	second	הֵפַרְתָּ‎	הֵפַרְתְּ‎	הֲפַרְתֶּם‎1	הֲפַרְתֶּן‎1
	third	הֵפֵר	הֵפֵרָה‎	הֵפֵרוּ‎
present		מֵפֵר‎	מפירה / מְפֵרָה‎	מפירים / מְפֵרִים‎	מפירות / מְפֵרוֹת‎
future	first	אָפֵר‎		נָפֵר‎
	second	תָּפֵר‎	תָּפֵרִי‎	תָּפֵרוּ‎	תָּפֵרְנָה‎2
	third	יָפֵר‎	תָּפֵר‎	יָפֵרוּ‎	תָּפֵרְנָה‎2
imperative		הָפֵר	הָפֵרִי‎	הָפֵרוּ‎	הָפֵרְנָה‎2
notes		Pronounced הֵפַרְתֶּם‎ and הֵפַרְתֶּן‎ in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “הפר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

Etymology 2

Noun

הַפָּר • (hapár)

1. definite of פַּר‎