מיתן

Hebrew

Root
מ־ת־ן (m-t-n)

Verb

מיתן / מִתֵּן • (mitén) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart מותן / מֻתַּן)

1. to moderate, to tone down, to curb, to restrain, to mitigate

   מִתַּנּוּ אֶת דְּעוֹתֵינוּ. ― mitánu 'et d'otéinu ― We toned downed our opinions.

Conjugation

Conjugation of מיתן / מִתֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְמַתֵּן action noun: מיתון / מִתּוּן
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מיתנתי / מִתַּנְתִּי		מיתנו / מִתַּנּוּ
	second	מיתנת / מִתַּנְתָּ	מיתנת / מִתַּנְתְּ	מיתנתם / מִתַּנְתֶּם	מיתנתן / מִתַּנְתֶּן
	third	מיתן / מִתֵּן	מיתנה / מִתְּנָה	מיתנו / מִתְּנוּ
present		מְמַתֵּן	מְמַתֶּנֶת	מְמַתְּנִים	מְמַתְּנוֹת
future	first	אֲמַתֵּן		נְמַתֵּן
	second	תְּמַתֵּן	תְּמַתְּנִי	תְּמַתְּנוּ	תְּמַתֵּנָּה1
	third	יְמַתֵּן	תְּמַתֵּן	יְמַתְּנוּ	תְּמַתֵּנָּה1
imperative		מַתֵּן	מַתְּנִי	מַתְּנוּ	מַתֵּנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.