קלח

Hebrew

Root
ק־ל־ח (q-l-ḥ)

Verb

קָלַח • (kalákh) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to flow

Conjugation

Conjugation of קָלַח (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לקלוח / לִקְלֹחַ action noun: קְלִיחָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קָלַחְתִּי		קָלַחְנוּ
	second	קָלַחְתָּ	קָלַחְתְּ	קְלַחְתֶּם1	קְלַחְתֶּן1
	third	קָלַח	קָלְחָה	קָלְחוּ
present		קוֹלֵחַ	קוֹלַחַת	קוֹלְחִים	קוֹלְחוֹת
future	first	אֶקְלַח		נִקְלַח
	second	תִּקְלַח	תִּקְלְחִי	תִּקְלְחוּ	תִּקְלַחְנָה2
	third	יִקְלַח	תִּקְלַח	יִקְלְחוּ	תִּקְלַחְנָה2
imperative		קְלַח	קִלְחִי	קִלְחוּ	קְלַחְנָה2
notes		Pronounced קָלַחְתֶּם and קָלַחְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• חלק, לקח