מוקש

Hebrew

Root
י־ק־שׁ (y-q-sh)

Noun

מוֹקֵשׁ • (mokésh) m (plural indefinite מוֹקְשִׁים)

1. (military) mine ("exploding device").
2. obstacle, hindrance
3. trap
4. (slang) poop (on streets or other places where it might be stepped on)

Verb

מוּקַּשׁ / מֻקַּשׁ • (mukásh) third-singular masculine past (pu'al construction, active counterpart מיקש / מִקֵּשׁ)

1. (military) to be mined.

Conjugation

Conjugation of מוקש / מֻקַּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מוקשתי / מֻקַּשְׁתִּי		מוקשנו / מֻקַּשְׁנוּ
	second	מוקשת / מֻקַּשְׁתָּ	מוקשת / מֻקַּשְׁתְּ	מוקשתם / מֻקַּשְׁתֶּם	מוקשתן / מֻקַּשְׁתֶּן
	third	מוקש / מֻקַּשׁ	מוקשה / מֻקְּשָׁה	מוקשו / מֻקְּשׁוּ
present		ממוקש / מְמֻקָּשׁ	ממוקשת / מְמֻקֶּשֶׁת	ממוקשים / מְמֻקָּשִׁים	ממוקשות / מְמֻקָּשׁוֹת
future	first	אמוקש / אֲמֻקַּשׁ		נמוקש / נְמֻקַּשׁ
	second	תמוקש / תְּמֻקַּשׁ	תמוקשי / תְּמֻקְּשִׁי	תמוקשו / תְּמֻקְּשׁוּ	תמוקשנה / תְּמֻקַּשְׁנָה1
	third	ימוקש / יְמֻקַּשׁ	תמוקש / תְּמֻקַּשׁ	ימוקשו / יְמֻקְּשׁוּ	תמוקשנה / תְּמֻקַּשְׁנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

See also

• מיקש / מִקֵּשׁ (mikésh, “to plant mines”)
• מַקָּשׁ (makásh, “a key (of a keyboard)”)