שבר

Hebrew

Etymology 1

Noun

שֶׁבֶר (shéver) m (plural indefinite form שְׁבָרִים, singular construct form שֶׁבֶר)

1. break (a location where something has been broken)
2. (Judaism) a medium-short blast on a shofar
3. (archaic) food
   • Genesis 43:2, with translation of Aryeh Kaplan:

     וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת־הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם

     vay'hí kaashér kilú leechól et-hashéver ashér hevíu mimitsráyim

     When they had used up all the supplies that they had brought from Egypt

Etymology 2

Verb

שָׁבַר (shavár) (pa'ál construction)

1. (transitive) (He/it) broke (caused to end up in pieces)
2. (transitive) (He/it) broke (caused to malfunction or stop working)
3. (transitive) (He/it) broke (broke a bone)
4. (transitive, archaic) (He/it) obtained food
   • Genesis 43:2, with translation of Aryeh Kaplan:

     שֻׁבוּ שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל

     shuúvu shivru-lánu m'at-óchel

     Go back and get us a little food

Conjugation

conjugation of שבר

infinitive						לִשְׁבֹּר
	singular						plural
	masculine			feminine			masculine			feminine
present	שׁוֹבֵר			שׁוֹבֶרֶת			שׁוֹבְרִים			שׁוֹבְרוֹת
	1st	2nd			3rd		1st	2nd			3rd
	m and f	m	f		m	f	m and f	m (and f)	(f)		m (and f)	(f)
past	שָׁבַרְתִּי	שָׁבַרְתָּ	שָׁבַרְתְּ		שָׁבַר	שָׁבְרָה	שָׁבַרְנוּ	שְׁבַרְתֶּם	שְׁבַרְתֶּן		שָׁבְרוּ
future	אֶשְׁבֹּר	תִּשְׁבֹּר	תִּשְׁבְּרִי		יִשְׁבֹּר	תִּשְׁבֹּר	נשְׁבֹּר	תִּשְׁבְּרוּ	תִּשְׁבֹרְנָה		יִשְׁבְּרוּ	תִּשְׁבֹרְנָה

Etymology 3

Alternative forms

• שיבר

Verb

שִׁבֵּר (shibér) (pi'él construction)

1. (transitive) (He/it) shattered (broke violently)

Conjugation

Conjugation of שׁ־ב־ר in pi'el           ±
infinitive		שַׁבֵּר, לְשַׁבֵּר
gerund		שִׁבּוּר
past		first person	second person	third person
sing.	m.	שִׁבַּרְתִּי	שִׁבַּרְתָּ	שִׁבֵּר
	f.		שִׁבַּרְתְּ	שִׁבְּרָה
pl.	m.	שִׁבַּרְנוּ	שִׁבַּרְתֶּם	שִׁבְּרוּ
	f.		שִׁבַּרְתֶּן
		present	imperative
sing.	m.	מְשַׁבֵּר	שַׁבֵּר
	f.	מְשַׁבֶּרֶת	שַׁבְּרִי
pl.	m.	מְשַׁבְּרִים	שַׁבְּרוּ
	f.	מְשַׁבְּרוֹת	שַׁבֵּרְנָה
future		first person	second person	third person
sing.	m.	אֲשַׁבֵּר	תְּשַׁבֵּר	יְשַׁבֵּר
	f.		תְּשַׁבְּרִי	תְּשַׁבֵּר
pl.	m.	נְשַׁבֵּר	תְּשַׁבְּרוּ	יְשַׁבְּרוּ
	f.		תְּשַׁבֵּרְנָה

Etymology 4

Alternative forms

• שובר

Verb

שֻׁבַּר (shubár) (pu'ál construction)

1. (intransitive) (He/it) shattered, was shattered (broken violently)

Etymology 5

Alternative forms

• שיבר

Verb

שִׂבֵּר (sibér) (pi'él construction)

1. (intransitive) (He/it) waited
   • Ruth ‎1:13 with translation of the King James Version:

     הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ

     halahén t'sabérna ád ashér yigdálu

     Would ye tarry for them till they were grown?

Conjugation

Conjugation of שׂ־ב־ר in pi'el           ±
infinitive		שַׂבֵּר, לְשַׂבֵּר
gerund		שִׂבּוּר
past		first person	second person	third person
sing.	m.	שִׂבַּרְתִּי	שִׂבַּרְתָּ	שִׂבֵּר
	f.		שִׂבַּרְתְּ	שִׂבְּרָה
pl.	m.	שִׂבַּרְנוּ	שִׂבַּרְתֶּם	שִׂבְּרוּ
	f.		שִׂבַּרְתֶּן
		present	imperative
sing.	m.	מְשַׂבֵּר	שַׂבֵּר
	f.	מְשַׂבֶּרֶת	שַׂבְּרִי
pl.	m.	מְשַׂבְּרִים	שַׂבְּרוּ
	f.	מְשַׂבְּרוֹת	שַׂבֵּרְנָה
future		first person	second person	third person
sing.	m.	אֲשַׂבֵּר	תְּשַׂבֵּר	יְשַׂבֵּר
	f.		תְּשַׂבְּרִי	תְּשַׂבֵּר
pl.	m.	נְשַׂבֵּר	תְּשַׂבְּרוּ	יְשַׂבְּרוּ
	f.		תְּשַׂבֵּרְנָה

Anagrams

• בשר