הטיב

Hebrew

Root
ט־ו־ב (ṭ-w-b)

Verb

הֵטִיב • (hetív) (hif'il construction)

1. Alternative form of הֵיטִיב (heitív)

Conjugation

Conjugation of הֵטִיב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהֵטִיב action noun: הֲטָבָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵטַבְתִּי		הֵטַבְנוּ
	second	הֵטַבְתָּ	הֵטַבְתְּ	הֲטַבְתֶּם1	הֲטַבְתֶּן1
	third	הֵטִיב	הֵטִיבָה	הֵטִיבוּ
present		מֵטִיב	מְטִיבָה	מְטִיבִים	מְטִיבוֹת
future	first	אֵטִיב		נֵטִיב
	second	תֵּטִיב	תֵּטִיבִי	תֵּטִיבוּ	תֵּטֵבְנָה2
	third	יֵטִיב	תֵּטִיב	יֵטִיבוּ	תֵּטֵבְנָה2
imperative		הֵטֵב	הֵטִיבִי	הֵטִיבוּ	הֵטֵבְנָה2
notes		Pronounced הֵטַבְתֶּם and הֵטַבְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.