היכה

Hebrew

Etymology

Root
נ־כ־ה (n-k-h)

From the root נ־כ־ה (n-k-).

Verb

היכה / הִכָּה • (hiká) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. To hit, to strike.
   • Psalms 135:8:

     הִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה׃

     hiká b'khoréi mitsráyim me'adám ád-b'hemá:

     Who smote the firstborn of Egypt, both of man and beast.

   • אפרת גוש, לראות את האור

     ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים