העביד

Hebrew

Etymology

Root
ע־ב־ד (ʿ-b-d)

From the root ע-ב-ד, using the hif`íl conjugation.

Verb

הֶעֱבִיד • (he'evíd) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. (transitive) work (cause (a servant or the like) to work)

Conjugation

Conjugation of הֶעֱבִיד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַעֲבִיד action noun: הַעֲבָדָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶעֱבַדְתִּי		הֶעֱבַדְנוּ
	second	הֶעֱבַדְתָּ	הֶעֱבַדְתְּ	הֶעֱבַדְתֶּם	הֶעֱבַדְתֶּן
	third	הֶעֱבִיד	הֶעֱבִידָה	הֶעֱבִידוּ
present		מַעֲבִיד	מַעֲבִידָה	מַעֲבִידִים	מַעֲבִידוֹת
future	first	אַעֲבִיד		נַעֲבִיד
	second	תַּעֲבִיד	תַּעֲבִידִי	תַּעֲבִידוּ	תַּעֲבֵדְנָה1
	third	יַעֲבִיד	תַּעֲבִיד	יַעֲבִידוּ	תַּעֲבֵדְנָה1
imperative		הַעֲבֵד	הַעֲבִידִי	הַעֲבִידוּ	הַעֲבֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.