הצחיק

Hebrew

Etymology

Root
צ־ח־ק (ts-kh-q)

From the root צ־ח־ק (ts-kh-k), in the hif'íl construction.

Verb

הִצְחִיק • (hitskhík) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. To make (someone) laugh, to amuse.

   אני אוהבת אותו כי הוא מצחיק אותי תמיד.

   aní ohévet otó kí hú matskhík otí tamíd.

   I love him because he always makes me laugh.

Conjugation

Conjugation of הִצְחִיק (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַצְחִיק action noun: הַצְחָקָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִצְחַקְתִּי		הִצְחַקְנוּ
	second	הִצְחַקְתָּ	הִצְחַקְתְּ	הִצְחַקְתֶּם	הִצְחַקְתֶּן
	third	הִצְחִיק	הִצְחִיקָה	הִצְחִיקוּ
present		מַצְחִיק	מַצְחִיקָה	מַצְחִיקִים	מַצְחִיקוֹת
future	first	אַצְחִיק		נַצְחִיק
	second	תַּצְחִיק	תַּצְחִיקִי	תַּצְחִיקוּ	תַּצְחֵקְנָה1
	third	יַצְחִיק	תַּצְחִיק	יַצְחִיקוּ	תַּצְחֵקְנָה1
imperative		הַצְחֵק	הַצְחִיקִי	הַצְחִיקוּ	הַצְחֵקְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מַצְחִיק (matskhík, “funny”)