חוקק

Hebrew

Root
ח־ק־ק (ḥ-q-q)

Verb

חוֹקֵק • (khokék) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart חוֹקַק)

1. to legislate
2. (flowery) to engrave, etch
3. (flowery) to ingrain, imprint

Conjugation

Conjugation of חוֹקֵק (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְחוֹקֵק action noun: חִיקוּק
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חוֹקַקְתִּי		חוֹקַקְנוּ
	second	חוֹקַקְתָּ	חוֹקַקְתְּ	חוֹקַקְתֶּם	חוֹקַקְתֶּן
	third	חוֹקֵק	חוֹקְקָה	חוֹקְקוּ
present		מְחוֹקֵק	מְחוֹקֶקֶת	מְחוֹקְקִים	מְחוֹקְקוֹת
future	first	אֲחוֹקֵק		נְחוֹקֵק
	second	תְּחוֹקֵק	תְּחוֹקְקִי	תְּחוֹקְקוּ	תְּחוֹקֵקְנָה1
	third	יְחוֹקֵק	תְּחוֹקֵק	יְחוֹקְקוּ	תְּחוֹקֵקְנָה1
imperative		חוֹקֵק	חוֹקְקִי	חוֹקְקוּ	חוֹקֵקְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• (noun) חוק / חֹק (khók)
• (intransitive) נֶחְקַק (nekhkák)
• (transitive) חָקַק (khakák)

Verb

חוֹקַק • (khokák) third-singular masculine past (pu'al construction, active counterpart חוֹקֵק)

1. to be legislated: to be created through legislation

Conjugation

Conjugation of חוֹקַק (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	חוֹקַקְתִּי		חוֹקַקְנוּ
	second	חוֹקַקְתָּ	חוֹקַקְתְּ	חוֹקַקְתֶּם	חוֹקַקְתֶּן
	third	חוֹקַק	חוֹקְקָה	חוֹקְקוּ
present		מְחוֹקָק	מְחוֹקֶקֶת	מְחוֹקָקִים	מְחוֹקָקוֹת
future	first	אֲחוֹקַק		נְחוֹקַק
	second	תְּחוֹקַק	תְּחוֹקְקִי	תְּחוֹקְקוּ	תְּחוֹקַקְנָה1
	third	יְחוֹקַק	תְּחוֹקַק	יְחוֹקְקוּ	תְּחוֹקַקְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.