חיכה

Hebrew

Root
ח־כ־ה (kh-k-h)
1 term

Verb

חיכה / חִכָּה • (khiká) (pi'el construction) (intransitive)

1. to wait, wait for [with לְ־ ‘for’]

Conjugation

Conjugation of חיכה / חִכָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְחַכּוֹת
		action noun		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	חיכיתי / חִכִּיתִי		חיכינו / חִכִּינוּ
	second	חיכית / חִכִּיתָ	חיכית / חִכִּית	חיכיתם / חִכִּיתֶם	חיכיתן / חִכִּיתֶן
	third	חיכה / חִכָּה	חיכתה / חִכְּתָה	חיכו / חִכּוּ
present		מְחַכֶּה	מְחַכָּה	מְחַכִּים	מְחַכּוֹת
future	first	אֲחַכֶּה		נְחַכֶּה
	second	תְּחַכֶּה	תְּחַכִּי	תְּחַכּוּ	תְּחַכֶּינָה1
	third	יְחַכֶּה	תְּחַכֶּה	יְחַכּוּ	תְּחַכֶּינָה1
imperative		חַכֵּה	חַכִּי	חַכּוּ	חַכֶּינָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• הִמְתִּין (himtín)

References

• H2442 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible