רטן

Hebrew

Root
ר־ט־ן (r-ṭ-n)

Verb

רָטַן • (ratán) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to murmur

Conjugation

Conjugation of רָטַן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לרטון / לִרְטֹן action noun: רְטִינָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רָטַנְתִּי		רָטַנּוּ
	second	רָטַנְתָּ	רָטַנְתְּ	רְטַנְתֶּם1	רְטַנְתֶּן1
	third	רָטַן	רָטְנָה	רָטְנוּ
present		רוֹטֵן	רוֹטֶנֶת	רוֹטְנִים	רוֹטְנוֹת
future	first	ארטון / אֶרְטֹן		נרטון / נִרְטֹן
	second	תרטון / תִּרְטֹן	תִּרְטְנִי	תִּרְטְנוּ	תרטונה / תִּרְטֹנָּה2
	third	ירטון / יִרְטֹן	תרטון / תִּרְטֹן	יִרְטְנוּ	תרטונה / תִּרְטֹנָּה2
imperative		רטון / רְטֹן	רִטְנִי	רִטְנוּ	רטונה / רְטֹנָּה2
notes		Pronounced רָטַנְתֶּם and רָטַנְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “רטן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language