שנה

Hebrew

Etymology 1

Root
שׁ־נ־ה (sh-n-h)

From Proto-Semitic *šanat-.

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ʃaˈna/
• (Tiberian Hebrew) IPA(key): [ʃɔːˈnɔː]

Noun

שָׁנָה • (shaná) f (dual indefinite שנתיים / שְׁנָתַיִם, plural indefinite שָׁנִים, singular construct שְׁנַת־, plural construct שְׁנוֹת־ or שְׁנֵי־) [pattern: קָטָל]

1. A year: the time period representing one revolution of the Earth around the Sun.

   אורכה של שנה הוא כשתים עשרה חודשים. ― orkáh shel shaná hu kishtém 'esré khodashím. ― The length of a year is twelve months.

   • Tanach, Genesis 14:4, with translation of the Jewish Publication Society:

     שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָֽדוּ׃

     Twelve years they served Chedorlaomer, and in the thirteenth year they rebelled.

2. (astronomy) A year: the corresponding time period for a different planet.

Declension

Declension of שָׁנָה

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	שָׁנָה	first	שְׁנָתִי		שְׁנָתֵנוּ
	definite	הַשָּׁנָה	second	שְׁנָתְךָ	שְׁנָתֵךְ	שְׁנַתְכֶם	שְׁנַתְכֶן
	construct	שְׁנַת־	third	שְׁנָתוֹ	שְׁנָתָהּ	שְׁנָתָם	שְׁנָתָן
plural	indefinite	שָׁנִים	first	שנותיי / שְׁנוֹתַי		שְׁנוֹתֵינוּ
	definite	הַשָּׁנִים	second	שְׁנוֹתֶיךָ	שנותייך / שְׁנוֹתַיִךְ	שְׁנוֹתֵיכֶם	שְׁנוֹתֵיכֶן
	construct	שְׁנוֹת־	third	שְׁנוֹתָיו	שְׁנוֹתֶיהָ	שְׁנוֹתָם	שְׁנוֹתָן

Derived terms

• לוּחַ שָׁנָה (lúakh shaná)
• רֹאשׁ הַשָּׁנָה (rōš hašānā́)
• שָׁנָה טוֹבָה (shaná tová)
• שְׁנַת אוֹר (sh'nát or)
• שְׁנַת חַמָּה (sh'nát khamá)
• שְׁנַת כְּסָפִים (sh'nát k'safím)
• שְׁנַת שְׁמִיטָה / שְׁנַת שְׁמִטָּה (sh'nát shmitá)
• שנת לימודים / שְׁנַת לִמּוּדִים (sh'nát limudím)
• שְׁנַת שַׁבָּתוֹן (sh'nát shabatón)
• שְׁנַת תָרָפָּפּוּ (sh'nát tarapapú)
• שְׁנָתִי (sh'natí)

See also

• אֶשְׁתָּקַד (eshtakád, “last year”)

References

• H8141 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Etymology 2

Root
שׁ־נ־ה (sh-n-h)

From the root שׁ־נ־ה (sh-n-h) related to Assyrian Neo-Aramaic ܬ ܢ ܐ (t n ˀ) and Arabic ث ن ي (ṯ n y) from Aramaic תְּנָא (tənā); cognate to Arabic ثَنَى (ṯanā) and Assyrian Neo-Aramaic ܬܢܐ (tnā).

Verb

שָׁנָה • (shaná) (pa'al construction)

1. To repeat: to do something an additional time.

Conjugation

Conjugation of שָׁנָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִשְׁנוֹת action noun: — passive participle: שָׁנוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שָׁנִיתִי		שָׁנִינוּ
	second	שָׁנִיתָ	שָׁנִית	שְׁנִיתֶם1	שְׁנִיתֶן1
	third	שָׁנָה	שָׁנְתָה	שָׁנוּ
present		שׁוֹנֶה	שׁוֹנָה	שׁוֹנִים	שׁוֹנוֹת
future	first	אֶשְׁנֶה		נִשְׁנֶה
	second	תִּשְׁנֶה	תִּשְׁנִי	תִּשְׁנוּ	תִּשְׁנֶינָה2
	third	יִשְׁנֶה	תִּשְׁנֶה	יִשְׁנוּ	תִּשְׁנֶינָה2
imperative		שְׁנֵה	שְׁנִי	שְׁנוּ	שְׁנֶינָה2
notes		Pronounced שָׁנִיתֶם and שָׁנִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מִשְׁנָה (mishná)

Verb

שִׁנָּה • (shiná) (pi'el construction)

1. defective spelling of שינה

Verb

שֻׁנָּה • (shuna) (pu'al construction)

1. defective spelling of שונה

Etymology 3

Noun

שֵׁנָה • (sheiná) f (plural indefinite שֵׁנוֹת, singular construct שְׁנַת־, plural construct שְׁנוֹת־)

1. defective spelling of שינה.