זמם

Aramaic

Verb

זמם • (transliteration needed)

1. to sound, to buzz, to ring

Hebrew

Etymology 1

Root
ז־מ־ם (z-m-m)

Verb

זָמַם • (zamám) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to plot, to devise, to scheme (with malicious intent)
   • Tanach, Deuteronomy 19:19, with translation of the New International Version:

     וַעֲשִׂיתֶם לֹו כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִֽעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּֽךָ׃

     then do to the false witness as that witness intended to do to the other party. You must purge the evil from among you.

2. (Biblical Hebrew, modernly uncommon or humorous) to plot, to devise, to scheme

   הוא זמם לארגן לי מסיבת הפתעה. ― He schemed to organise me a surprise party.

Conjugation

Conjugation of זָמַם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לזמום / לִזְמֹם action noun: — passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	זָמַמְתִּי		זָמַמְנוּ
	second	זָמַמְתָּ	זָמַמְתְּ	זְמַמְתֶּם1	זְמַמְתֶּן1
	third	זָמַם	זָמְמָה	זָמְמוּ
present		זוֹמֵם	זוֹמֶמֶת	זוֹמְמִים	זוֹמְמוֹת
future	first	אזמום / אֶזְמֹם		נזמום / נִזְמֹם
	second	תזמום / תִּזְמֹם	תִּזְמְמִי	תִּזְמְמוּ	תזמומנה / תִּזְמֹמְנָה2
	third	יזמום / יִזְמֹם	תזמום / תִּזְמֹם	יִזְמְמוּ	תזמומנה / תִּזְמֹמְנָה2
imperative		זמום / זְמֹם	זִמְמִי	זִמְמוּ	זמומנה / זְמֹמְנָה2
notes		Pronounced זָמַמְתֶּם and זָמַמְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Noun

זְמָם • (zmam) m (plural indefinite זְמָמִים, singular construct זְמַם־, plural construct זְמָמֵי־)

1. a plot, a scheme, a desire (with malicious intent)
   • Tanach, Psalms 140:8/9, with translation of the English Standard Version:

     אַל־תִּתֵּן יְהוָה מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמֹו אַל־תָּפֵק יָרוּמוּ סֶֽלָה׃

     Grant not, O Lord, the desires of the wicked; do not further theirfn evil plot, or they will be exalted! Selah

2. a plot, a plan, a scheme

Etymology 2

Root
ז־מ־ם (z-m-m)

Verb follows from Noun. Cognate with Arabic زِمَام (zimām).

Noun

זְמָם • (zmam) m (plural indefinite זְמָמִים, singular construct זְמַם־, plural construct זְמָמֵי־)

1. a muzzle

Verb

זָמַם • (zamám) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to muzzle (to apply a muzzle)

Conjugation

Conjugation of זָמַם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לזמום / לִזְמֹם action noun: — passive participle: זָמוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	זָמַמְתִּי		זָמַמְנוּ
	second	זָמַמְתָּ	זָמַמְתְּ	זְמַמְתֶּם1	זְמַמְתֶּן1
	third	זָמַם	זָמְמָה	זָמְמוּ
present		זוֹמֵם	זוֹמֶמֶת	זוֹמְמִים	זוֹמְמוֹת
future	first	אזמום / אֶזְמֹם		נזמום / נִזְמֹם
	second	תזמום / תִּזְמֹם	תִּזְמְמִי	תִּזְמְמוּ	תזמומנה / תִּזְמֹמְנָה2
	third	יזמום / יִזְמֹם	תזמום / תִּזְמֹם	יִזְמְמוּ	תזמומנה / תִּזְמֹמְנָה2
imperative		זמום / זְמֹם	זִמְמִי	זִמְמוּ	זמומנה / זְמֹמְנָה2
notes		Pronounced זָמַמְתֶּם and זָמַמְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.