קרה

Hebrew

Etymology

From the root ק־ר־ה (q-r-), using binyan pa`al (qal).

Verb

קרה (qará) (pa'ál construction)

1. To happen, occur, go on.

Conjugation

Conjugation table

non-finite forms		to-infinitive: לקרות
finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
past	first person	קריתי		קרינו
	second person	קרית	קרית	קריתם	קריתן1
	third person	קרה	קרתה	קרו
present	all persons	קורה	קורה	קורים	קורות
future	first person	אקרה		נקרה
	second person	תקרה	תקרי	תקרו	תקרינה2
	third person	יקרה	תקרה	יקרו	תקרינה2
imperative	second person	קרה	קרי	קרו	קרינה2
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.