שנא

Aramaic

Etymology

From Proto-Semitic *šinn-.

Pronunciation

• IPA: /ʃɛnɑʔ/

Noun

שנא f (plural שנתא, שנא)

1. (anatomy) tooth
2. fang, tusk
3. ivory

See also

• ככא

---

Hebrew

Pronunciation

• (Modern Israeli) IPA: /sanɛ(ʔ)/

Verb

שָׂנֵא (sané) (pa'ál construction)

1. to hate

Conjugation

Conjugation table

non-finite forms		to-infinitive: לשנוא
finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
past	first person	שנאתי		שנאנו
	second person	שנאת	שנאת	שנאתם	שנאתן1
	third person	שנא	שנאה	שנאו
present	all persons	שונא	שונאת	שונאים	שונאות
future	first person	אשנא		נשנה
	second person	תשנא	תשנאי	תשנאו	תשנאנה2
	third person	ישנא	תשנא	ישנאו	תשנאנה2
imperative	second person	שנא	שנאי	שנאו	שנאנה2
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

Derived terms

• שנאה

Anagrams

• אנ״ש, נשא