אמלל

Hebrew

Root
א־מ־ל־ל (ʾ-m-l-l)

Adjective

אוּמְלָל / אֻמְלָל • (umlál)

1. defective spelling of אוּמְלָל.

Verb

אִמְלֵל • (imlél) (pi'el construction, passive counterpart אומלל / אֻמְלַל)

1. to make miserable, to sadden

Conjugation

Conjugation of אימלל / אִמְלֵל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַמְלֵל action noun: אימלול / אִמְלוּל
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אימללתי / אִמְלַלְתִּי		אימללנו / אִמְלַלְנוּ
	second	אימללת / אִמְלַלְתָּ	אימללת / אִמְלַלְתְּ	אימללתם / אִמְלַלְתֶּם	אימללתן / אִמְלַלְתֶּן
	third	אימלל / אִמְלֵל	אימללה / אִמְלְלָה	אימללו / אִמְלְלוּ
present		מְאַמְלֵל	מְאַמְלֶלֶת	מְאַמְלְלִים	מְאַמְלְלוֹת
future	first	אֲאַמְלֵל		נְאַמְלֵל
	second	תְּאַמְלֵל	תְּאַמְלְלִי	תְּאַמְלְלוּ	תְּאַמְלֵלְנָה1
	third	יְאַמְלֵל	תְּאַמְלֵל	יְאַמְלְלוּ	תְּאַמְלֵלְנָה1
imperative		אַמְלֵל	אַמְלְלִי	אַמְלְלוּ	אַמְלֵלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

אוּמְלַל / אֻמְלַל • (umlál) (pu'al construction)

1. defective spelling of אוּמְלַל.

References

• “אמלל” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language