הבריג

Hebrew

Root
ב־ר־ג (b-r-g)

Verb

הִבְרִיג • (hiv'ríg) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הוברג / הֻבְרַג)

1. to screw, to bolt (to connect or assemble pieces using a screw or a bolt)

Conjugation

Conjugation of הִבְרִיג (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַבְרִיג action noun: הַבְרָגָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִבְרַגְתִּי		הִבְרַגְנוּ
	second	הִבְרַגְתָּ	הִבְרַגְתְּ	הִבְרַגְתֶּם	הִבְרַגְתֶּן
	third	הִבְרִיג	הִבְרִיגָה	הִבְרִיגוּ
present		מַבְרִיג	מַבְרִיגָה	מַבְרִיגִים	מַבְרִיגוֹת
future	first	אַבְרִיג		נַבְרִיג
	second	תַּבְרִיג	תַּבְרִיגִי	תַּבְרִיגוּ	תַּבְרֵגְנָה1
	third	יַבְרִיג	תַּבְרִיג	יַבְרִיגוּ	תַּבְרֵגְנָה1
imperative		הַבְרֵג	הַבְרִיגִי	הַבְרִיגוּ	הַבְרֵגְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.