החיל

Hebrew

Root
ח־ו־ל (kh-w-l)

Verb

הֵחִיל • (hekhil) (hif'il construction, passive counterpart הוּחַל)

1. (transitive) to enforce (a law, etc.); to implement

Conjugation

Conjugation of הֵחִיל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָחִיל action noun: הֶחָלָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵחַלְתִּי		הֵחַלְנוּ
	second	הֵחַלְתָּ	הֵחַלְתְּ	הַחַלְתֶּם1	הַחַלְתֶּן1
	third	הֵחִיל	הֵחִילָה	הֵחִילוּ
present		מֵחִיל	מְחִילָה	מְחִילִים	מְחִילוֹת
future	first	אָחִיל		נָחִיל
	second	תָּחִיל	תָּחִילִי	תָּחִילוּ	תָּחֵלְנָה2
	third	יָחִיל	תָּחִיל	יָחִילוּ	תָּחֵלְנָה2
imperative		הָחֵל	הָחִילִי	הָחִילוּ	הָחֵלְנָה2
notes		Pronounced הֵחַלְתֶּם and הֵחַלְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.