המהם

Hebrew

Root
ה־מ־ה־ם (h-m-h-m)

Verb

הִמְהֵם • (himhém) (pi'el construction)

1. to hum

Conjugation

Conjugation of הימהם / הִמְהֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַמְהֵם action noun: הימהום / הִמְהוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הימהמתי / הִמְהַמְתִּי		הימהמנו / הִמְהַמְנוּ
	second	הימהמת / הִמְהַמְתָּ	הימהמת / הִמְהַמְתְּ	הימהמתם / הִמְהַמְתֶּם	הימהמתן / הִמְהַמְתֶּן
	third	הימהם / הִמְהֵם	הימהמה / הִמְהֲמָה	הימהמו / הִמְהֲמוּ
present		מְהַמְהֵם	מְהַמְהֶמֶת	מְהַמְהֲמִים	מְהַמְהֲמוֹת
future	first	אֲהַמְהֵם		נְהַמְהֵם
	second	תְּהַמְהֵם	תְּהַמְהֲמִי	תְּהַמְהֲמוּ	תְּהַמְהֵמְנָה1
	third	יְהַמְהֵם	תְּהַמְהֵם	יְהַמְהֲמוּ	תְּהַמְהֵמְנָה1
imperative		הַמְהֵם	הַמְהֲמִי	הַמְהֲמוּ	הַמְהֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “המהם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language