הניח

Hebrew

Root
נ־ו־ח (n-w-ḥ)

Verb

הֵנִיחַ • (heníakh) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הונח / הֻנַּח)

1. To suppose, to assume.
2. To put, to place.

Conjugation

Conjugation of הֵנִיחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָנִיחַ action noun: הֲנָחָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵנַחְתִּי		הֵנַחְנוּ
	second	הֵנַחְתָּ	הֵנַחְתְּ	הֲנַחְתֶּם1	הֲנַחְתֶּן1
	third	הֵנִיחַ	הֵנִיחָה	הֵנִיחוּ
present		מֵנִיחַ	מְנִיחָה	מְנִיחִים	מְנִיחוֹת
future	first	אָנִיחַ		נָנִיחַ
	second	תָּנִיחַ	תָּנִיחִי	תָּנִיחוּ	תָּנַחְנָה2
	third	יָנִיחַ	תָּנִיחַ	יָנִיחוּ	תָּנַחְנָה2
imperative		הָנַח	הָנִיחִי	הָנִיחוּ	הָנַחְנָה2
notes		Pronounced הֵנַחְתֶּם and הֵנַחְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.