הציף

Hebrew

Root
צ־ו־ף (ts-w-p)

Verb

הֵצִיף • (hetsíf) (hif'il construction)

1. to flood

Conjugation

Conjugation of הֵצִיף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָצִיף action noun: הֲצָפָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵצַפְתִּי		הֵצַפְנוּ
	second	הֵצַפְתָּ	הֵצַפְתְּ	הֲצַפְתֶּם1	הֲצַפְתֶּן1
	third	הֵצִיף	הֵצִיפָה	הֵצִיפוּ
present		מֵצִיף	מְצִיפָה	מְצִיפִים	מְצִיפוֹת
future	first	אָצִיף		נָצִיף
	second	תָּצִיף	תָּצִיפִי	תָּצִיפוּ	תָּצֵפְנָה2
	third	יָצִיף	תָּצִיף	יָצִיפוּ	תָּצֵפְנָה2
imperative		הָצֵף	הָצִיפִי	הָצִיפוּ	הָצֵפְנָה2
notes		Pronounced הֵצַפְתֶּם and הֵצַפְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “הציף” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language