כונס

Hebrew

Etymology

Root
כ־נ־ס (k-n-s)

From the root כ־נ־ס (kh-n-s), forming words related to assembly, congregation, gathering, meeting.

Verb

כונס / כֻּנַּס • (kunás) third-singular masculine past (pu'al construction, active counterpart כינס / כִּנֵּס)

1. to be assembled, to be gathered together

Conjugation

Conjugation of כונס / כֻּנַּס (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כונסתי / כֻּנַּסְתִּי		כונסנו / כֻּנַּסְנוּ
	second	כונסת / כֻּנַּסְתָּ	כונסת / כֻּנַּסְתְּ	כונסתם / כֻּנַּסְתֶּם	כונסתן / כֻּנַּסְתֶּן
	third	כונס / כֻּנַּס	כונסה / כֻּנְּסָה	כונסו / כֻּנְּסוּ
present		מכונס / מְכֻנָּס	מכונסת / מְכֻנֶּסֶת	מכונסים / מְכֻנָּסִים	מכונסות / מְכֻנָּסוֹת
future	first	אכונס / אֲכֻנַּס		נכונס / נְכֻנַּס
	second	תכונס / תְּכֻנַּס	תכונסי / תְּכֻנְּסִי	תכונסו / תְּכֻנְּסוּ	תכונסנה / תְּכֻנַּסְנָה1
	third	יכונס / יְכֻנַּס	תכונס / תְּכֻנַּס	יכונסו / יְכֻנְּסוּ	תכונסנה / תְּכֻנַּסְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.