כיכב

Hebrew

Etymology

From כּוֹכָב (kokháv, “star”).

Verb

כיכב / כִּכֵב • (kikhév) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to star (appear as a featured performer)

Conjugation

Conjugation of כיכב / כִּכֵב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְכַּכֵב action noun: כיכוב / כִּכוּב
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כיכבתי / כִּכַבְתִּי		כיכבנו / כִּכַבְנוּ
	second	כיכבת / כִּכַבְתָּ	כיכבת / כִּכַבְתְּ	כיכבתם / כִּכַבְתֶּם	כיכבתן / כִּכַבְתֶּן
	third	כיכב / כִּכֵב	כיכבה / כִּכְבָה	כיכבו / כִּכְבוּ
present		מְכַּכֵב	מְכַּכֶבֶת	מְכַּכְבִים	מְכַּכְבוֹת
future	first	אֲכַּכֵב		נְכַּכֵב
	second	תְּכַּכֵב	תְּכַּכְבִי	תְּכַּכְבוּ	תְּכַּכֵבְנָה1
	third	יְכַּכֵב	תְּכַּכֵב	יְכַּכְבוּ	תְּכַּכֵבְנָה1
imperative		כַּכֵב	כַּכְבִי	כַּכְבוּ	כַּכֵבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

or

Conjugation of כיכב / כִּכֵּב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְכַכֵּב action noun: כיכוב / כִּכּוּב
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כיכבתי / כִּכַּבְתִּי		כיכבנו / כִּכַּבְנוּ
	second	כיכבת / כִּכַּבְתָּ	כיכבת / כִּכַּבְתְּ	כיכבתם / כִּכַּבְתֶּם	כיכבתן / כִּכַּבְתֶּן
	third	כיכב / כִּכֵּב	כיכבה / כִּכְּבָה	כיכבו / כִּכְּבוּ
present		מְכַכֵּב	מְכַכֶּבֶת	מְכַכְּבִים	מְכַכְּבוֹת
future	first	אֲכַכֵּב		נְכַכֵּב
	second	תְּכַכֵּב	תְּכַכְּבִי	תְּכַכְּבוּ	תְּכַכֵּבְנָה1
	third	יְכַכֵּב	תְּכַכֵּב	יְכַכְּבוּ	תְּכַכֵּבְנָה1
imperative		כַּכֵּב	כַּכְּבִי	כַּכְּבוּ	כַּכֵּבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.