מאס

See also: מאָס

Hebrew

Root
מ־א־ס (m-ʾ-s)

Verb

מָאַס • (ma'ás) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. (literary) to be fed up with, to be exasperated with, to be sick of, to have enough of

   הוא מאס בעבודתו. ― He was fed up with his work.

   • c. 200 B.C.E., Sirach 7:19:

     אַל תִּמְאַס אִשָּׁה מַשְׁכֶּלֶת ― Do not be exasperated with a wise woman.

Conjugation

Conjugation of מָאַס (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: למאוס / לִמְאֹס action noun: מְאִיסָה passive participle: מָאוּס
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מָאַסְתִּי		מָאַסְנוּ
	second	מָאַסְתָּ	מָאַסְתְּ	מְאַסְתֶּם1	מְאַסְתֶּן1
	third	מָאַס	מָאֲסָה	מָאֲסוּ
present		מוֹאֵס	מוֹאֶסֶת	מוֹאֲסִים	מוֹאֲסוֹת
future	first	אֶמְאַס		נִמְאַס
	second	תִּמְאַס	תִּמְאֲסִי	תִּמְאֲסוּ	תִּמְאַסְנָה2
	third	יִמְאַס	תִּמְאַס	יִמְאֲסוּ	תִּמְאַסְנָה2
imperative		מְאַס	מַאֲסִי	מַאֲסוּ	מְאַסְנָה2
notes		Pronounced מָאַסְתֶּם and מָאַסְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.