ניבא

Hebrew

Root
נ־ב־א (n-b-ʾ)

Verb

ניבא / נִבֵּא • (nibe) (pi'el construction, passive counterpart נובא / נֻבָּא)

1. to prophesy; to predict

Conjugation

Conjugation of ניבא / נִבֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְנַבֵּא action noun: ניבוי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניבאתי / נִבֵּאתִי		ניבאנו / נִבֵּאנוּ
	second	ניבאת / נִבֵּאתָ	ניבאת / נִבֵּאת	ניבאתם / נִבֵּאתֶם	ניבאתן / נִבֵּאתֶן
	third	ניבא / נִבֵּא	ניבאה / נִבְּאָה	ניבאו / נִבְּאוּ
present		מְנַבֵּא	מְנַבֵּאת	מְנַבְּאִים	מְנַבְּאוֹת
future	first	אֲנַבֵּא		נְנַבֵּא
	second	תְּנַבֵּא	תְּנַבְּאִי	תְּנַבְּאוּ	תְּנַבֶּאנָה1
	third	יְנַבֵּא	תְּנַבֵּא	יְנַבְּאוּ	תְּנַבֶּאנָה1
imperative		נַבֵּא	נַבְּאִי	נַבְּאוּ	נַבֶּאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

ניבא / נִבָּא • (niba) (nif'al construction)

1. (archaic) to prophesy, to be a prophet

Conjugation

Conjugation of ניבא / נִבָּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להינבא / לְהִנָּבֵא action noun: הינבאות / הִנָּבְאוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניבאתי / נִבֵּאתִי		ניבאנו / נִבֵּאנוּ
	second	ניבאת / נִבֵּאתָ	ניבאת / נִבֵּאת	ניבאתם / נִבֵּאתֶם	ניבאתן / נִבֵּאתֶן
	third	ניבא / נִבָּא	ניבאה / נִבְּאָה	ניבאו / נִבְּאוּ
present		ניבא / נִבָּא	ניבאת / נִבֵּאת	ניבאים / נִבָּאִים	ניבאות / נִבָּאוֹת
future	first	אֶנָּבֵא		נינבא / נִנָּבֵא
	second	תינבא / תִּנָּבֵא	תינבאי / תִּנָּבְאִי	תינבאו / תִּנָּבְאוּ	תינבאנה / תִּנָּבֶאנָה1
	third	יינבא / יִנָּבֵא	תינבא / תִּנָּבֵא	יינבאו / יִנָּבְאוּ	תינבאנה / תִּנָּבֶאנָה1
imperative		הינבא / הִנָּבֵא	הינבאי / הִנָּבְאִי	הינבאו / הִנָּבְאוּ	הינבאנה / הִנָּבֶאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.