נשם

Hebrew

Etymology 1

Root
נ־שׁ־ם (n-sh-m)

Verb

נָשַׁם • (nashám) (pa'al construction, infinitive לנשום / לִנְשֹׁם)

1. to breathe

Conjugation

Conjugation of נָשַׁם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לנשום / לִנְשֹׁם action noun: נְשִׁימָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נָשַׁמְתִּי		נָשַׁמְנוּ
	second	נָשַׁמְתָּ	נָשַׁמְתְּ	נְשַׁמְתֶּם1	נְשַׁמְתֶּן1
	third	נָשַׁם	נָשְׁמָה	נָשְׁמוּ
present		נוֹשֵׁם	נוֹשֶׁמֶת	נוֹשְׁמִים	נוֹשְׁמוֹת
future	first	אנשום / אֶנְשֹׁם		ננשום / נִנְשֹׁם
	second	תנשום / תִּנְשֹׁם	תִּנְשְׁמִי	תִּנְשְׁמוּ	תנשומנה / תִּנְשֹׁמְנָה2
	third	ינשום / יִנְשֹׁם	תנשום / תִּנְשֹׁם	יִנְשְׁמוּ	תנשומנה / תִּנְשֹׁמְנָה2
imperative		נשום / נְשֹׁם	נִשְׁמִי	נִשְׁמוּ	נשומנה / נְשֹׁמְנָה2
notes		Pronounced נָשַׁמְתֶּם and נָשַׁמְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

or

Conjugation of נָשַׁם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לנשום action noun: נְשִׁימָה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נָשַׁמְתִּי		נָשַׁמְנוּ
	second	נָשַׁמְתָּ	נָשַׁמְתְּ	נְשַׁמְתֶּם1	נְשַׁמְתֶּן1
	third	נָשַׁם	נָשְׁמָה	נָשְׁמוּ
present		נוֹשֵׁם	נוֹשֶׁמֶת	נוֹשְׁמִים	נוֹשְׁמוֹת
future	first	אשום / אֶשֹּׁם		נישום / נִשֹּׁם
	second	תישום / תִּשֹּׁם	תישמי / תִּשְּׁמִי	תישמו / תִּשְּׁמוּ	תישומנה / תִּשֹּׁמְנָה2
	third	יישום / יִשֹּׁם	תישום / תִּשֹּׁם	יישמו / יִשְּׁמוּ	תישומנה / תִּשֹּׁמְנָה2
imperative		נשום / נְשֹׁם	נִשְׁמִי	נִשְׁמוּ	נשומנה / נְשֹׁמְנָה2
notes		Pronounced נָשַׁמְתֶּם and נָשַׁמְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

Root
שׁ־מ־ם (sh-m-m)

Verb

נָשַׁם • (nashám) (nif'al construction)

1. to be devastated