ריחף

Hebrew

Root
ר־ח־ף (r-ḥ-p)

Verb

ריחף / רִחֵף • (rikhéf) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to hover
   • Tanach, Genesis 1:2, with translation of the Jewish Publication Society:

     וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׃

     v'ha'árets haytá tóhu vavóhu v'khóshekh 'al p'nei t'hóm v'rúakh 'elohím m'rakhéfet 'al p'nei hamáyim.

     Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters.

Conjugation

Conjugation of ריחף / רִחֵף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְרַחֵף action noun: ריחוף / רִחוּף
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ריחפתי / רִחַפְתִּי		ריחפנו / רִחַפְנוּ
	second	ריחפת / רִחַפְתָּ	ריחפת / רִחַפְתְּ	ריחפתם / רִחַפְתֶּם	ריחפתן / רִחַפְתֶּן
	third	ריחף / רִחֵף	ריחפה / רִחֲפָה	ריחפו / רִחֲפוּ
present		מְרַחֵף	מְרַחֶפֶת	מְרַחֲפִים	מְרַחֲפוֹת
future	first	אֲרַחֵף		נְרַחֵף
	second	תְּרַחֵף	תְּרַחֲפִי	תְּרַחֲפוּ	תְּרַחֵפְנָה1
	third	יְרַחֵף	תְּרַחֵף	יְרַחֲפוּ	תְּרַחֵפְנָה1
imperative		רַחֵף	רַחֲפִי	רַחֲפוּ	רַחֵפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• חפיר
• חריף