שיבח

Hebrew

Root
שׁ־ב־ח (sh-b-kh)

Etymology

Cognate with Arabic سَبَّحَ (sabbaḥa, “to praise, to glorify”). Possibly related to Egyptian sbḥ (“to cry out, to scream”).

Verb

שיבח / שִׁבֵּחַ • (shibéakh) (pi'el construction, passive counterpart שובח / שֻׁבַּח) (transitive)

1. to praise (a person, an organization, an action, etc.)
2. (Biblical Hebrew, poetic) to soothe

Conjugation

Conjugation of שיבח / שִׁבֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְשַׁבֵּחַ action noun: שיבוח / שִׁבּוּחַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שיבחתי / שִׁבַּחְתִּי		שיבחנו / שִׁבַּחְנוּ
	second	שיבחת / שִׁבַּחְתָּ	שיבחת / שִׁבַּחְתְּ	שיבחתם / שִׁבַּחְתֶּם	שיבחתן / שִׁבַּחְתֶּן
	third	שיבח / שִׁבֵּחַ	שיבחה / שִׁבְּחָה	שיבחו / שִׁבְּחוּ
present		מְשַׁבֵּחַ	מְשַׁבַּחַת	מְשַׁבְּחִים	מְשַׁבְּחוֹת
future	first	אֲשַׁבֵּחַ		נְשַׁבֵּחַ
	second	תְּשַׁבֵּחַ	תְּשַׁבְּחִי	תְּשַׁבְּחוּ	תְּשַׁבַּחְנָה1
	third	יְשַׁבֵּחַ	תְּשַׁבֵּחַ	יְשַׁבְּחוּ	תְּשַׁבַּחְנָה1
imperative		שַׁבֵּחַ	שַׁבְּחִי	שַׁבְּחוּ	שַׁבַּחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Further reading

• H7623 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• שיבח in Milog