שיבח

Hebrew

Root
שׁ־ב־ח (š-b-ḥ)

Etymology

Cognate with Arabic سَبَّحَ (sabbaḥa, “to praise, to glorify”). Possibly related to Egyptian sbḥ (“to cry out, to scream”).

Verb

שיבח / שִׁבֵּחַ • (shibéakh) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart שובח / שֻׁבַּח)

1. To praise (a person, an organization, an action, etc.).

Conjugation

Conjugation of שיבח / שִׁבֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְשַׁבֵּחַ action noun: שיבוח / שִׁבּוּחַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שיבחתי / שִׁבַּחְתִּי		שיבחנו / שִׁבַּחְנוּ
	second	שיבחת / שִׁבַּחְתָּ	שיבחת / שִׁבַּחְתְּ	שיבחתם / שִׁבַּחְתֶּם	שיבחתן / שִׁבַּחְתֶּן
	third	שיבח / שִׁבֵּחַ	שיבחה / שִׁבְּחָה	שיבחו / שִׁבְּחוּ
present		מְשַׁבֵּחַ	מְשַׁבַּחַת	מְשַׁבְּחִים	מְשַׁבְּחוֹת
future	first	אֲשַׁבֵּחַ		נְשַׁבֵּחַ
	second	תְּשַׁבֵּחַ	תְּשַׁבְּחִי	תְּשַׁבְּחוּ	תְּשַׁבַּחְנָה1
	third	יְשַׁבֵּחַ	תְּשַׁבֵּחַ	יְשַׁבְּחוּ	תְּשַׁבַּחְנָה1
imperative		שַׁבֵּחַ	שַׁבְּחִי	שַׁבְּחוּ	שַׁבַּחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.