תופף

Hebrew

Root
ת־פ־ף (t-p-p)

Verb

תּוֹפֵף • (toféf) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to drum

Conjugation

Conjugation of תּוֹפֵף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְתוֹפֵף action noun: תִּיפוּף
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	תּוֹפַפְתִּי		תּוֹפַפְנוּ
	second	תּוֹפַפְתָּ	תּוֹפַפְתְּ	תּוֹפַפְתֶּם	תּוֹפַפְתֶּן
	third	תּוֹפֵף	תּוֹפְפָה	תּוֹפְפוּ
present		מְתוֹפֵף	מְתוֹפֶפֶת	מְתוֹפְפִים	מְתוֹפְפוֹת
future	first	אֲתוֹפֵף		נְתוֹפֵף
	second	תְּתוֹפֵף	תְּתוֹפְפִי	תְּתוֹפְפוּ	תְּתוֹפֵפְנָה1
	third	יְתוֹפֵף	תְּתוֹפֵף	יְתוֹפְפוּ	תְּתוֹפֵפְנָה1
imperative		תּוֹפֵף	תּוֹפְפִי	תּוֹפְפוּ	תּוֹפֵפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “תופף” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language