תרבת

Hebrew

Root
ת־ר־ב־ת (t-r-b-t)

Verb

תִּרְבֵּת • (tirbét) (pi'el construction)

1. to culture, cultivate

Conjugation

Conjugation of תירבת / תִּרְבֵּת (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְתַרְבֵּת action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	תירבתתי / תִּרְבַּתִּי		תירבתנו / תִּרְבַּתְנוּ
	second	תירבתת / תִּרְבַּתָּ	תירבתת / תִּרְבַּתְּ	תירבתתם / תִּרְבַּתֶּם	תירבתתן / תִּרְבַּתֶּן
	third	תירבת / תִּרְבֵּת	תירבתה / תִּרְבְּתָה	תירבתו / תִּרְבְּתוּ
present		מְתַרְבֵּת	מְתַרְבֶּתֶת	מְתַרְבְּתִים	מְתַרְבְּתוֹת
future	first	אֲתַרְבֵּת		נְתַרְבֵּת
	second	תְּתַרְבֵּת	תְּתַרְבְּתִי	תְּתַרְבְּתוּ	תְּתַרְבֵּתְנָה1
	third	יְתַרְבֵּת	תְּתַרְבֵּת	יְתַרְבְּתוּ	תְּתַרְבֵּתְנָה1
imperative		תַּרְבֵּת	תַּרְבְּתִי	תַּרְבְּתוּ	תַּרְבֵּתְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “תרבת” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language