הפטיר

Hebrew

Root
פ־ט־ר (p-ṭ-r)

Etymology

From the root פ־ט־ר. Compare Arabic فطر (“to split open”).

Verb

הִפְטִיר • (hiftír) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הופטר / הֻפְטַר)

1. to let slip
2. (law) to exempt
3. (Mishnaic Hebrew) to end with an addition
   • a. 217 C.E., Mishnah, Pesachim 10:8:

     אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומון.

     [We] do not conclude after [eating] the sacrificial lamb with an afikomon.

1. (Judaism) to read the Haftarah

Conjugation

Conjugation of הִפְטִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַפְטִיר action noun: הַפְטָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִפְטַרְתִּי		הִפְטַרְנוּ
	second	הִפְטַרְתָּ	הִפְטַרְתְּ	הִפְטַרְתֶּם	הִפְטַרְתֶּן
	third	הִפְטִיר	הִפְטִירָה	הִפְטִירוּ
present		מַפְטִיר	מַפְטִירָה	מַפְטִירִים	מַפְטִירוֹת
future	first	אַפְטִיר		נַפְטִיר
	second	תַּפְטִיר	תַּפְטִירִי	תַּפְטִירוּ	תַּפְטֵרְנָה1
	third	יַפְטִיר	תַּפְטִיר	יַפְטִירוּ	תַּפְטֵרְנָה1
imperative		הַפְטֵר	הַפְטִירִי	הַפְטִירוּ	הַפְטֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.