משך

Hebrew

Etymology

From the root מ־ש־ך (m-sh-k).

Noun

מֶשֶׁךְ (méshech) m (singular construct form מֶשֶׁךְ)

1. extent, duration.

Derived terms

• בְּמֶשֶׁךְ

Verb

מָשַׁךְ (mashákh) (pa'ál construction)

1. To pull.
2. (transitive) To stretch, to extend.

Conjugation

conjugation of משך

infinitive						לִמְשֹׁךְ
	singular						plural
	masculine			feminine			masculine			feminine
present	מוֹשֵׁךְ			מוֹשֶׁכֶת			מוֹשְׁכִים			מוֹשְׁכוֹת
	1st	2nd			3rd		1st	2nd			3rd
	m and f	m	f		m	f	m and f	m (and f)	(f)		m (and f)	(f)
past	מָשַׁכְתִּי	מָשַׁכְתָּ	מָשַׁכְתְּ		מָשַׁךְ	מָשְׁכָה	מָשַׁכְנוּ	מְשַׁכְתֶּם	מְשַׁכְתֶּן		מָשְׁכוּ
future	אֶמְשֹׁךְ	תִּמְשֹׁךְ	תִּמְשְׁכִי		יִמְשֹׁךְ	תִּמְשֹׁךְ	נמְשֹׁךְ	תִּמְשְׁכוּ	תִּמְשֹׁכְנָה		יִמְשְׁכוּ	תִּמְשֹׁכְנָה

Antonyms

• (pull): דחף (dakháf)

Anagrams

• שמך