בלינד

Yiddish

Etymology

From Middle High German blint, from Old High German blint, from Proto-West Germanic *blind, from Proto-Germanic *blindaz.

Adjective

בלינד • (blind)

1. blind (unable to see)
2. innocent, naive

Declension

Declension of בלינד

predicative					בלינד blind
case	masculine	neuter			feminine	plural
		indefinite	definite	post./nom.
nominative	בלינדער blinder	בלינד blind	בלינדע blinde	בלינדס blinds	בלינדע blinde	בלינדע blinde
accusative	בלינדן blindn
dative			בלינדן blindn		בלינדער blinder