הזיק

Hebrew

Root
נ־ז־ק (n-z-q)

הִזִּיק • (hizík) third-singular masculine past (hif'il construction)

To damage, to do damage, to hurt.
לא יזיק לוודא. ― lo yazík l'vadé. ― It will not hurt to check.

Conjugation of הִזִּיק (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהַזִּיק action noun: —
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הִזַּקְתִּי		הִזַּקְנוּ
	second	הִזַּקְתָּ	הִזַּקְתְּ	הִזַּקְתֶּם	הִזַּקְתֶּן
	third	הִזִּיק	הִזִּיקָה	הִזִּיקוּ
present		מַזִּיק	מַזִּיקָה	מַזִּיקִים	מַזִּיקוֹת
future	first	אַזִּיק		נַזִּיק
	second	תַּזִּיק	תַּזִּיקִי	תַּזִּיקוּ	תַּזֵּקְנָה¹
	third	יַזִּיק	תַּזִּיק	יַזִּיקוּ	תַּזֵּקְנָה¹
imperative		הַזֵּק	הַזִּיקִי	הַזִּיקוּ	הַזֵּקְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.