התאסף

Hebrew

Root
א־ס־ף (ʾ-s-p)

Verb

הִתְאַסֵּף • (hitaséf) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

1. to gather, to assemble, to congregate (to gather as a group)

   הם התאספו בסלון.

   hem hitasefú basalón.

   They assembled in the living room.

Conjugation

Conjugation of הִתְאַסֵּף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְאַסֵּף action noun: הִתְאַסְּפוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְאַסַּפְתִּי		הִתְאַסַּפְנוּ
	second	הִתְאַסַּפְתָּ	הִתְאַסַּפְתְּ	הִתְאַסַּפְתֶּם	הִתְאַסַּפְתֶּן
	third	הִתְאַסֵּף	הִתְאַסְּפָה	הִתְאַסְּפוּ
present		מִתְאַסֵּף	מִתְאַסֶּפֶת	מִתְאַסְּפִים	מִתְאַסְּפוֹת
future	first	אֶתְאַסֵּף		נִתְאַסֵּף
	second	תִּתְאַסֵּף	תִּתְאַסְּפִי	תִּתְאַסְּפוּ	תִּתְאַסֵּפְנָה1
	third	יִתְאַסֵּף	תִּתְאַסֵּף	יִתְאַסְּפוּ	תִּתְאַסֵּפְנָה1
imperative		הִתְאַסֵּף	הִתְאַסְּפִי	הִתְאַסְּפוּ	הִתְאַסֵּפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.